גזר דין בתיק ת"פ 28056-03-11

שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין.

תחילה הנאשם כפר באשמה, התיק נקבע להוכחות, לימים הגיעו להסדר בתיק. כתב האישום המקורי תוקן באופן המקל עימו, הנאשם מיוצג על ידי הסניגורים המלומדים הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ואף צרף שני תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו.

אין לנאשם הרשעות קודמות, מפאת גילו הצעיר קיימת חובת תסקיר ואמנם הנאשם נשלח קבלת תסקיר מאת שרות המבחן, קיבלתי עליו תסקיר מנומק ומפורט ממנו למדתי אודות קורות חייו, למקרא האמור בפסקה האמצעית בעמוד השני של התסקיר שאלתי את הסניגור בפתח הדיון אם הנאשם מבקש לחזור בו מהודאתו ורק כשהשיב לי על כך בשלילה המשכתי בדיון.

אכן לא ניתן להבין כאן עמדת הנאשם שמחד כשהוא מיוצג נאמנה על ידי הסניגור בביהמ"ש מודה ולוקח על עצמו אחריות והנה מול שרות המבחן משנה דברים.

כמפורט בתסקיר, בחן שרות המבחן אפיק טיפוליאך שלל כל בעייתיות ולא חש צורך במענה טיפולי, כל שהוא מעוניין לסיים ההליך המשפטי כמה שיותר מהר, על מנת להמשיך בחייו, לכן לא באו בהמלצה טיפולית ונמנעו מכל המלצה בעניינו.

במצב דברים זה עותר ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונשי מאסר בפועל, על תנאי, התחייבות וקנס ועומד בצדק מבחינתו על חומרת התנהגותו של הנאשם בתקיפתו הגורמת חבלה את בת זוגתו, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, איומים על סייר שבא לבדוק עניין האיזוק האלקטרוני ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית.

הסניגור המלומד טען בכל מעודו שלא לשלוח את הנאשם לבית האסורים, חזר והדגיש את העובדה שמדובר בנכה שלימים הותקף על ידי זרים ונדקר בגופו, אושפז בבי"ח.

בנסיבות אלו ביקש להימנע מלשלוח את הנאשם לבית האסורים.

אכן, אינני יכול להתעלם ממצבו הבריאותי של הנאשם שאיננו פשוט, יחד עם זאת, הוא היה לכאורה קורבן בארוע בו נדקר והדבר מלמד עד כמה יש להתייחס בחומרה למי שלא מהסס להחזיק סכינים למטרה לא כשרה שכידוע אינך יודע מתי יעשה בו שימוש. ישנה פסיקה מלפני ביהמ"ש העליון שגם בגין עבירה זו כשלעצמה ללא עבירה נוספת יש וראוי לגזור מאסר בפועל.

גם התנהגותו כלפי אשת חיקו היתה בוטה וקשה, כיצד לא התבושש לתקוף אותה, להכות אותה באמצעות רגליו וסטירות ואגרופים בפנים הכל כשהיא אוחזת בידה את התינוקת ובתקיפתו זו גרם לה חבלות של ממש.

בנסיבות הענין אם החלטתי שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין זה בהתחשב בכל הנימוקים שמנה הסניגור המלומד, אולם פטור בלא כלום לא יעלה על הדעת לעבור לסדר היום על מקרה חמור שכזה. זה הנאשם שמעיד על עצמו שלא רק שהוא לא מתבושש להחזיק סכין שלא כדין, לתקוף חבלות של ממש את בת זוגתו, להפר הוראות חוקיות, אלא כשמגיע סייר לבדוק את האיזוק האלקטרוני הוא מאיים עליו. הנה הנאשם בחור צעיר ללא עבר פלילי אך התנהג כעבריין.

בנסיבות אלו לאחר ששקלתי את כל השיקולים אסתפק הפעם בעונשים המינימליים המתחייבים בנסיבות הענין ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      3 חודשים מאסר בפועל.

2.      6 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה כלשהיא של תקיפה או איומים או החזקת סכין שלא כדין או הפרת הוראה חוקית.

3.      אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 3,000 ש"ח שלא יעבור תוך 3  שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה כלשהיא של תקיפה או איומים או החזקת סכין שלא כדין או הפרת הוראה חוקית.

         אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר למשך 30 יום במצטבר לעונש המאסר.

בשולי הדברים, ולאור טענות הסניגור המלומד שהנאשם נכה ומבחינה רפואית מוגבל עד מאוד, אני מורה כי הנאשם ילקח מידית מביהמ"ש לבדיקה רפואית, תבדק כשירותו לרצות עונש המאסר ובמידת הצורך יועבר למקום בשב"ס בו מחזיקים אנשים מוגבלים מבחינה רפואית הדורשים פיקוח וטיפול מיוחד.

זכות ערעור כחוק תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.